מנהלת מספרת
כך בונים שגרה תחת מטחים במעון הממוגן הראשון מסוגו בעולם
זיוה קורסיה
הדברים נכתבו לפני הסבב הנוכחי.
טראומת השנים האחרונות תהיה נוכחת בחיינו תמיד, רעש האזעקות, ירי קאסמים ומרגמות, רעש בלתי נסבל של מטוסים בשמים ומשברים ביטחוניים כאלה ואחרים היו והינם חלק מחיינו.
מעון רפפורט בשדרות הוא המעון הממוגן הראשון מסוגו בארץ ובעולם ובו אנו יושבים. הוא העוגן עליו נשענת שיגרת חיינו והוא הביטחון שלנו לנהל שיגרה וחיים נורמאליים.
רק שהיום, כשהפיצוץ קרוב יותר משנדמה, עולים שוב חששות ופחדים מהעתיד לבוא.
לפני שנים, כשהכול החל, מעון הבית היה מעון סטנדרטי , הווי אומר, לא ממוגן ירי, ע"ש מרגרט תאצ'ר, בשכונה ותיקה בעיר. ואז, כדי להמחיש את המצב הבלתי נסבל, הובאו משלחות מכל העולם כדי להתרשם ולנסות להבין את המצב הביטחוני הבלתי אפשרי שבו צריך המעון לתפקד ואת השגרה של העיר.
למעון הגיעה נציגת האו"ם לזכויות האדם ותוך כדי כניסתה המרשימה למעון, בליווי אנשים רמי מעלה, נשמעה אזעקת צבע אדום. לנגד עיניה ובסדר מופתי ראתה, כיצד ילדים רכים המתורגלים לכך, מנהלים שיגרת חרום, נצמדים לקירות הפנימיים ובעזרת הידיים הם מגנים על ראשם כשהמטפלות מגוננות עליהם וכולם ממתינים בדריכות לבום המתקרב.
מאז ועד היום המציאות הביטחונית שלנו לא שינתה את פנייה, אך את חיינו שינתה גם שינתה. חיינו מתקיימים במעון הממוגן והייחודי העשוי כולו בטון מזויין, שלו חלונות ממוגני ירי, מרפסות מוסתרות מפני ירי,כניסה הבנויה באופן מיוחד. על כל אלה אנו מודים לזוג הנדיב משוויץ, רות וברוס רפפורט, שאפשרו לנו, בזכות התגייסותם לרעיון והתרומה הנדיבה, לחיות חיים נורמאליים בתקופות לא נורמאליות. תקופות בהן הלחץ הנפשי מעורר תגובות קשות וטראומטיות בקרב ילדים רכים משפחותיהם והצוות המטפל.
בעזרת הארגונים ,'חוסן', ו'נט"ל' וגורמים מטפלים רבים אחרים, הצלחנו לגייס כוחות ואת הצוותים שמורכבים כולם מאמהות לילדים צעירים, על מנת לנהל שיגרה, לטפל ולהכיל את הקשיים,להפיג את חרדותיהם של ההורים ולשמור על בריאותם הפיזית והנפשית של הילדים.
במעוננו אין פאניקה. אנחנו לא נותנים לפחד לנהל אותנו. יש חוסן שנבנה עם השנים. המעון מתנהל לתפארת, יפה ומטופח במראהו ועשיר בתוכנו. "פרוייקט מסיכון לסיכוי"- שלוב של עשרה ילדים עם צרכים מיוחדים,תוכנית "מעון ועוד", פעילות וסדנאות של הורים וילדים, השתלמויות לצוותים ושמירה על חוסן בכל עת
בקיצור, אנחנו כאן להישאר.






































