קפה עם מנהלת האגף
מנהלת האגף, דר' נעמי מורנו
במסגרת מפגשי "קפה עם מנהלת האגף" התארחו במטה ויצו בתל אביב נציגות ממעונות חיפה והסביבה. במהלך המפגש עם המבשלות, המחנכות-מטפלות, המנהלות והמפקחות, דיברנו, הקשבנו, התרגשנו, והכל במטרה להעמיק את ההיכרות ואת הקשר. אני מודה לכל אחת ואחת מכן על שיתוף הפעולה, ועל שאפשרתן למפגש להיות מכבד ומרגש. התרשמתי מאוד מכן ומהמחויבות שלכן לעשייה המשותפת לכולנו.
נעמי
למפגשים האחרונים
המפגש השביעי יצא לדרך / מעונות חיפה והסביבה
מפגש נוסף של קפה עם מנהלת האגף התקיים בתחילת ינואר 2017 וכלל משתתפות ממעונות שונים באזור הפיקוח של המפקחת רגינה טרנרוצקי, בין השאר, מאור עקיבא, חדרה, חיפה, נשר ופרדס-חנה-כרכור.
הוותק של משתתפות הפגישה נע בין 3 ל-39 שנים! המשתתפות ייצגו מגוון תפקידים, ביניהם: מבשלת; מחנכת-מטפלת; מחנכת-מטפלת-מפעילה תוכניות העשרה; אחראית כיתה (תינוקות, פעוטות, גנון); מנהלת מעון.
דר' נעמי מורנו, מנהלת האגף, קידמה את המוזמנות: "תודה שהגעתן. אתן יושבות בחדר ההנהלה של ויצו העולמית. התמונות מסביב הן של ההנהלה המתנדבת של תנועת ויצו העולמית במהלך כל השנים, מאז הקמתה באנגליה ב-1920. זה החדר שבו מתקיימות הישיבות ומתקבלות ההחלטות. המפגש הזה הוא הזדמנות מצוינת להכיר אתכן, לשמוע מכן ולהתייחס לדברים שתשתפנה".
רגינה טרנרוצקי, המפקחת האזורית, סקרה: "בחדר מיוצגים 11 מעונות, שנותנים שירות לכ-800 ילדים והוריהם. מטרת ההתכנסות היא לשמוע על העשייה וליצור שיח פנים אל פנים, המציג את העבודה המקצועית שלכן – המשתתפות. המפגש הזה גם מאפשר לי להגיד תודה מכל הלב ולהביע הערכה לעבודתכן במעונות. זו עבודה מורכבת: בנוסף לטיפול המושקע בילדים ולמסירות האינסופית, אתן עוזרות להורים לסמוך עליכן וליצור יחסי אמון והערכה, תוך הקפדה על עבודת צוות. אני מעריכה כל אחת ואחת מכן ומבקשת להעביר זאת גם למי שלא הגיעו היום. אני חשה גאווה ענקית להיות המפקחת שלכן ומוקירה את אהבתכן למקצוע, ללמידה וליישום בשטח. אני מאחלת לכן להמשיך ללמוד ולהתפתח, להשתכלל ולהתרגש, ולהשפיע מהטוב שבּכן בחיי היומיום במעון: המוניטין של ויצו תלוי בעשייתכן המקצועית! אני מאחלת לכולנו בוקר מהנה".
חווה גילה, הממונה המינהלית, סיפרה: "כבר עשור אני מלווה את האזוֹר ושותפה להקמת מעונות רבים, כמו גם להתמודדות עם נושאים פחות נעימים. אנחנו רצות יחד כברת דרך מאוד ארוכה. יש פה קבוצה מורכבת ומיוחדת. אתן ממש אלופות! גם המבשלות, אשר מעבר לניחוחות שעולים ממטבחכן, הפנמתן את השינויים ואתן מוכנות ללמוד. יש לי הערכה גדולה לכולכן, על העבודה הקשה והמורכבת שאתן עושות מדי יום".
והעובדות, מה הן אומרות?
– אורית תעיזי, מנהלת מעון אור עקיבא: "אני אחת מבין תשע מנהלות באזור, שצמחו במסלול קריירה מתפקיד מחנכת-מטפלת, למנהלת. זו גאווה גדולה".
– גלית ברגמן, מנהלת מעון הלל יפה, חדרה: "אני מנהלת את המעון שלוש שנים. למדתי הוראה ועסקתי בשיווק. בין השאר אני מתפקדת גם כרכזת גיוס, ועל אף שיש לי צי של מטפלות מחליפות – זה לא תמיד מספיק. אני משתדלת להגיע לעבודה בכל בוקר עם שיר בלב, אבל אני חייבת להודות שלפעמים יש לי חוויות עם הורים שמפרים לי את השיר…".
– אביבה קוסינובסקי, אחראית כיתת גנון, מעון אור עקיבא: "עליתי בשנת 1992 מאתיופיה. מ-2002 עבדתי ארבע שנים בנעמ"ת, ואז עברתי לויצו. אחרי חמש שנות עבודה המעון הפך רב-תכליתי. התקשיתי לעבוד עד ערב, אבל לא הייתה לי ברירה. כשנפתח מעון קרוב יותר לשכונה שבה אני גרה, עברתי לעבוד בו. בהתחלה היו לנו רק 23 ילדים. אבל עם הזמן נפתחו עוד כיתות ואני נהנית בעבודה".
– אלה ברשדסקי, אחראית כיתת תינוקות, מעון אור עקיבא: "עליתי מרוסיה לפני 20 שנה. הספקתי ללמד כמורה, לעבוד תשע שנים בגן עירוני, לעבור למשפחתון (על מנת לקבל שכר גבוה יותר), אבל באיזשהו שלב חיפשתי מקום מסודר, עם תנאים טובים, וככה הגעתי לויצו. כבר ארבע שנים אני במעון, אוהבת מאוד את העבודה. גם עם כל הקשיים שיש בחיים, כשאני מקבלת חיבוק ונשיקה מילד שלא רוצה ללכת הביתה בסוף היום – אני מרגישה מאושרת ושמחה".
– אירנה מוצניק, אחראית כיתת תינוקות, מעון חיפה, בת גלים: "22 שנה אני בארץ. כשהתחלתי לעבוד במעון ויצו הרגשתי שינוי חדש ומקסים בחיי. הסיבה הייתה אווירת עבודה טובה ויחסים נעימים בצוות.
בשם כל הצוות אני רוצה להודות על המעון החדש שאליו עברנו ועל הרמה הגבוהה של הציוד במעון. תודה למפקחת על העזרה והחיזוק, ולמנהלת שנותנת לנו גב. כשאני שומעת מאמא 'מה שאת אומרת זה קדוש בשבילי' – אני מבינה כמה העבודה שלי ומשמעותית".
– פרחה תורקמאן, אחראית כיתת גנון, מעון חיפה, בת גלים: "אני בדואית, אמא לחמישה ילדים. סיימתי לימודיי במכללת עמק יזרעאל. עבדתי במקומות רבים במגזר הערבי ובמגזר היהודי. בעלי כל הזמן רוצה שאפסיק לעבוד, הוא קבלן עם פרנסה טובה, אבל אני מסרבת. הצלחתי גם לעבוד וגם לגדל חמישה ילדים מצטיינים. כבר יותר משנתיים אני עובדת כאחראית כיתת גנון. אני חייבת לספר שכשהתחלנו להפעיל את תוכנית 'ספריית פיג'מה', ביקשתי מההורים שישלחו את הילדים עם פיג'מות. בנוסף, הם שלחו אותם גם עם כריות ובובות, וזו הייתה חגיגה. שמחתי שהיה לי שיתוף פעולה וגיבוי מהמנהלת".
– מלסה זאודיטו, כיתת פעוטות צעירים, מעון הלל יפה, חדרה: "נולדתי באתיופיה ועליתי לארץ בגיל 13. לפני 12 שנה התחלתי לעבוד בויצו. למזלי ולשמחתי זו רשת, וכשהתחתנתי ועברתי לחדרה, יכולתי למצוא עבודה במעון המקומי. העבודה עם הילדים ממלאת אותי בסיפוק".
– זהבה כהן, מבשלת, מעון חיפה, ורדיה: "פעם עבדתי במעון שהיום הנכדה שלי נמצאת בו… היום אני עובדת במעון אחר, כמובן, ובשבילי להגיע לעבודה כל יום – זו חגיגה. בעלי מקנא בי שאני הולכת כל כך שמחה לעבודה ואומר לי 'כשתצאי לפנסיה'… אני אומרת לו: 'אני לא יוצאת לפנסיה וממשיכה לעבוד בויצו'. המנהלת הנוכחית עבדה במעון כמטפלת. הצוות במעון ותיק, וכמעט שאין תחלופה, אבל יש הרבה פרגון ואהבה: אנחנו משפחה אחת גדולה, אחת בשביל השנייה. העבודה הקשה במעון מוכרת וידועה לי, אבל האופטימיות, השמחה והאהבה לעבודה פשוט מקלות. אני טבחית, אבל אני גם פסיכולוגית של הבנות, של ההורים, של המנהלת. כל בוקר כולם עוברים דרכי. כנראה שבגלל זה קיבלתי את התואר 'המגנט'".
– אתי אטיאס, מבשלת, מעון נשר, האלון: "פעם עבדתי כמטפלת בכיתת תינוקות. לפני חמש שנים עברתי לעבוד כמבשלת. מבחינתי זה אתגר. אמנם המשכורת לא גבוהה ולא מספיקה, אבל הפרגון של ההורים משמח אותי, וגם העובדה שהילדים נהנים מהאוכל שאני מכינה".
– דגנית דנינו, אחראית כיתת גנון, מעון נשר, האלון: "אני מאוד מתרגשת מהמעמד הזה. יש לי סיפוק גדול מהעבודה, שאיננה קלה. כדי לעבוד בעבודה הזו אני צריכה להיות חזקה, ואני נותנת את כל הכוחות שיש בי. בשנה האחרונה שמנו דגש על עבודה משותפת עם ההורים: אנחנו מצלמות את הילדים ומעבירות תמונות להורים; יש לנו קבלות שבת יחד עם ההורים; בהרצאות של 'קול ההורה' אנחנו מזמינות אותם להגיע קצת יותר מוקדם ליהנות בהתחלה עם קפה ומאפה. כל הדברים האלה מגבשים אותנו ויוצרים אווירה טובה".
– רחל קוינטה, מטפלת, מעון חיפה, כרמל צרפתי: "משנת 1978 אני בויצו: עבדתי 20 שנה במעון, אחרי הסבה לגיל הרך. כשהייתי בת 36 הלכתי ללמוד במסלול גננות במכללת גורדון, והוצאתי תעודה. אז גם עברתי למעון שאני עובדת בו היום, כבר 12 שנה. יש לנו מנהלת שצמחה מהשטח, והיא מדהימה: דורשת מקצועיות ויודעת להעריך. חוצמזה אני רוצה להודות לכם על ההזמנה לכאן ועל האירוח".
– בלה ישאייב, אחראית כיתת תינוקות, מעון כרכור: "התחלתי לעבוד לפני עשר שנים כטבחית, ובמעון היו רק חמישה ילדים. כבר באותה שנה העלינו את מספר הילדים ל-50! שנה אחר כך – תפוסה מלאה. מטבחית עברתי לתפקיד אחראית כיתה. ואז עברתי דירה, לעיר אחרת, ועבדתי שם במעון של ויצו. כשחזרתי לגור כאן, קיבלו אותי שוב. אין מה לומר: המעון הוא כמו הבית שלי".
– רות רוזמרי אבראו, מטפלת, מעון כרכור, נטע: "לפני חמש שנים וחצי עליתי לארץ מהרפובליקה הדומיניקנית. מצאתי עבודה במעון, כמחליפה בכיתת פעוטות. כשהייתה לי הזדמנות לעבור באופן קבוע לכיתת תינוקות – עשיתי את זה.
החיבור שלי לילדים, החיבוק והנשיקה, משכיחים ממני את הקשיים האישיים, כמו המצב הכלכלי וכאלה. המעון שלנו חדש, יפה וכיף לעבוד שם בו. יש לנו מנהלת מדהימה וזה הבית השני שלי. למדתי הרבה ממטפלות אחרות, השקעתי והתחלתי ללמוד סיווג 1. נתקלתי בקושי שקשור ללימודים, ואני מקווה שהוא ייפתר בקרוב. כשאני פוגשת מטפלות שהפכו למנהלות, אני יודעת שגם אני רוצה להתקדם בויצו".
יש פה מגוון של נשים, מחלקים שונים של החברה בישראל, ילידות הארץ, עולות ותיקות ועולות יותר חדשות. יחד עם זאת, נראה שהחוויות והאתגרים דומים, ואני מודה לכן על ששיתפתן
– דנה מנשה, אחראית כיתת גנון, מעון כרכור, נטע: "במקצועי אני סייעת לרופא שיניים. לאחר לידת הילד השלישי חתמתי בלשכת התעסוקה, לצורך קבלת דמי אבטלה. ראיתי מודעה שלמעונות יום דרושות מטפלות. הלכתי על זה! יצאתי לקורס הכשרה תוך כדי עבודה ושובצתי במעון שבו לימדו אותי את העבודה. בהמשך, ולא בלי קושי, שובצתי למעון חדש שנפתח, ועכשיו, בין השאר, אני מפעילה את 'ספריית פיג'מה'. כמי שניהלה בעבר מרפאת שיניים, לקחתי על עצמי להעביר לילדי המעון את התכנים של פרויקט 'חיוכים', ואני מלמדת אותם איך לצחצח שיניים. אגב, נשמח לקבל ציוד לפרויקט… אני חייבת לציין שאני נהנית מהעבודה שלי והיא מאוד מספקת".
– ליאת קדוש, אחראית כיתת גנון, מעון פרדס חנה: "16 שנה אני עובדת בויצו. יש לי הרבה סיפוק מהעבודה. המעון עבר במהלך השנים הרבה טלטלות – תחלופה של מנהלות רבות וגם שריפה במבנה. תחלופת המנהלות גרמה לנו להתמודד עם הרבה אתגרים, ואני חושבת שעברנו אותם בגבורה. עכשיו יש לנו מנהלת חדשה, שהייתה מטפלת וקודמה. אנחנו תומכות בה ועוזרות לה. במהלך השנים יצאתי להשתלמויות רבות, בין השאר ב'אור ירוק' וזה עושה לי טוב שאני יכולה ללמוד. עכשיו יש לנו אתגר חדש: פתחו מולנו מעון של 'אמונה'. אמנם היו ילדים שלנו שעברו לשם, אבל הם גם חזרו אלינו…".
אחראית כיתת תינוקות, מעון פאר, חדרה: "19 שנה אני עובדת במעון. לפני ארבע שנים הוא שופץ, והוא מאוד מזמין ונעים. אוכלוסיית במעון מאוד קשה, וזה דורש המון סבלנות, הקשבה להורים, דיבור בגובה העיניים, עם הרבה הערכה וכבוד. נכון להיום אני גם חונכת מטפלות חדשות. זה ממלא אותי סיפוק, בדיוק כפי שהילדים ממלאים אותי סיפוק. אני מודה למנהלת שלי, שתומכת תמיד, וגם למפקחת, שתמיד זמינה ונמצאת בשבילנו".
דברי סיכום:
דר' נעמי מורנו, מנהלת האגף, התייחסה לדברים שהועלו: "יש פה מגוון של נשים, מחלקים שונים של החברה בישראל, ילידות הארץ, עולות ותיקות ועולות יותר חדשות. יחד עם זאת, נראה שהחוויות ואתגרים דומים, ואני מודה לכן על ששיתפתן.
"הדברים שלכן נרשמו, וגם אם לא תמיד ניתן לפעול באופן מיידי – נבחן כל מה שניתן לעשות. חשוב שהעליתן כל מה שקשור לשכר ולתנאי עבודה. על אף שבסוגיה זו אתן מיוצגות על ידי ארגון העובדים, ועדי המטפלות, והמנהלות והן הכתובת בנושא – חשוב להבין את ההיבטים וההשלכות השונות, שלא כולם תלויים רק בנו. אני מקווה שתיקחו איתכן את הטוב שעלה במפגש ואת ההתרגשות האמיתית שבאה לידי ביטוי מסביב לשולחן.
"אני מקיימת מפגשים מהסוג הזה עם כל אזור ואזור, ואני חייבת לציין בפניכן שקיימים דברים משותפים בין האזורים, אבל אני רואה גם ייחוד בכל אזור. יש פה, בעיניי, אזור שמצליח להביע את עצמו באווירה מאוד משתפת, מכבדת ורגועה. תודה רבה לכולכן, הצלחה והמשך עשייה מתוך אהבה ותחושת משמעות".
רגינה טרנרוצקי, המפקחת, הוסיפה: "אני רוצה להודות לכן. התרגשתי לשמוע את הדברים שהשמעתן מהלב: זה מה שאני אוהבת בכן! תודה לנעמי על ההזדמנות להשמיע דברים מהשטח, על ההקשבה וכמובן לכל השותפות להכנה ולעשייה".
תיעוד המפגש: ריקי מרקוס-זכאי
במפגש נטלו חלק:
דר' נעמי מורנו, מנהלת האגף; רגינה טרנרוצקי, מפקחת המעונות; חווה גילה, הממונה המינהלית; רחל דולב, מנהלת יחידת תיאום ובקרה במטה האגף; ריקי מרקוס-זכאי, מנהלת מחלקת תוכניות במטה; הילדה ווייסטל, אחראית תחום לקוחות במטה האגף.
