קפה עם מנהלת האגף
מנהלת האגף, דר' נעמי מורנו
במסגרת מפגשי "קפה עם מנהלת האגף" התארחו במטה ויצו בתל אביב נציגות ממעונות הצפון. במהלך המפגש עם המבשלות, המחנכות-מטפלות, המנהלות והמפקחות, דיברנו, הקשבנו, התרגשנו, והכל במטרה להעמיק את ההיכרות ואת הקשר. אני מודה לכל אחת ואחת מכן על שיתוף הפעולה, ועל שאפשרתן למפגש להיות מכבד ומרגש. התרשמתי מאוד מכן ומהמחויבות שלכן לעשייה המשותפת לכולנו.
נעמי
למפגשים האחרונים
המפגש השמיני יצא לדרך / מעונות אזור הצפון
מפגש קפה עם מנהלת האגף
התקיים בסוף מרץ 2017 וכלל משתתפות ממעונות שונים באזור הפיקוח של המפקחת נירה תמיר, בין השאר, מקריית שמונה, קריית מוצקין, עכו, נהריה, מעלות, כרמיאל, כפר חנניה ובית הלל.
ותק המשתתפות בפגישה נע בין 3 ל-42 שנים! מרביתן – עובדות ותיקות ומנוסות, חלקן מילאו יותר מתפקיד אחד ברשת מעונות ויצו לגיל הרך. המשתתפות ייצגו מגוון תפקידים, ביניהם:
מבשלת; מחנכת-מטפלת; מחנכת-מטפלת-מפעילה; אחראית כיתה (תינוקות, פעוטות, גנון); גננת צהרון; מנהלת-מעון.
דר' נעמי מורנו פתחה במילות ברכה: "תודה שבאתן מהצפון הרחוק. אתן חלק מרשת גדולה של מעונות ויצו לגיל הרך. כל קבוצה גדולה שמגיעה אלינו יש לה ייחוד ומאור פנים משלה. מטרת הפגישה היא לשמוע ולהכיר אתכן, לחלוק חוויות של עבודה, של תקוות וגם של קשיים. כל אחת בתפקידה – אנחנו חברות לעבודה".
המפקחת נירה תמיר הוסיפה ואמרה: "בחדר מיוצגים 16 מעונות צפוניים, שנותנים שירות למאות ילדים ולמשפחותיהם. מטרת ההתכנסות היא לאפשר היכרות אישית, באופן פתוח ובלתי אמצעי, תוך כדי שיח מקרב ופתוח. התכנסנו על מנת להוקיר את תפקידכן המרכזי בעיצוב דמותו והווייתו של הילד, תוך ראיה והזדהות עם ערכי הארגון. בנאמנות וברגישות אתן נושאות דגל על מנת שילדינו יגדלו להיות בריאים ומטופחים – בגוף ובנפש".
המעון שלנו מאופיין בשלושה דברים מרכזיים: אהבה לילדים, אהבה להורים, הרבה רגש
יו"ר האגף לגיל הרך, ויצו העולמית, גב' אביטל בלומנטל, ציינה: "אנחנו נרגשות לראות אתכן כאן. חדר זה, חדר הישיבות של ההנהלה, הוא חדר עם מורשת והיסטוריה משנת 1920. אנחנו מאוד מעריכות כל אחת ואחת מכן. אתן עושות עבודת קודש בתחום הטיפול והחינוך של פעוטות וילדים. אתן הבסיס להתפתחות הילדים ודור ההמשך שלנו. עבודתכן לא קלה, ואתן מתמודדות עם קשיים רבים. אנחנו מוקירות את השקעתכן. נפגשנו כדי לשמוע אתכן ולהקשיב לצרכים שלכן. אני מאחלת לנו יום מוצלח".
הממונה המינהלית, חוה גילה, אמרה: "מאוד מרגש אותי לראות אתכן כאן – מבשלות, מטפלות ומנהלות. אני מכירה את כולכן, ויודעת עד כמה אתן מתמידות בעבודה לאורך שנים. אכפת לכן, אתן מסורות לתפקידכן ולעבודתכן, והמסירות הזו אינה מובנת מאליה".
והעובדות, מה הן אומרות?
– "התחלתי את דרכי בויצו כשהייתי בהריון השני שלי. היום אני כבר אמא לשלושה ילדים. הציעו לי לצאת לקורס חינוך לגיל הרך. משנת 2004 אני אחראית בכיתת הגנון. אני מגיעה כל בוקר עם חיוך, כי אני מאוד אוהבת את העבודה שלי ומשתדלת לעשות את הטוב ביותר".
– "אני בת העדה האתיופית וחשוב לי לציין שמהסיבה הזו לא היה לי קל למצוא עבודה. אבל בויצו מצאתי, לשמחתי, ואני עובדת כבר עשר שנים, ולפני שלוש שנים הפכתי מובילת כיתת פעוטות. העבודה לא פשוטה, אבל אני אוהבת אותה".
– "אני אמא חד-הורית לשלושה ילדים ולחייל, ובהכשרתי אני מורה. כשהתחלתי לעבוד בויצו הייתי בטוחה שזה יהיה למשך שנה. מאז עברו כבר 20 שנה… בשלוש השנים האחרונות אני גננת בוקר וגננת צהרון, ואני גאה לומר ששיניתי את תדמית שגננת צהרון היא שמרטפית. לשמחתי, ובעזרת המנהלת, הצלחתי להכניס תכנים והעשרה, ובנוסף גם ערכים. במקביל, המנהלת שלי עודדה אותי לעשות הסבה לגננת: זה מאוד חשוב לנו אישית, וכל הכבוד שבויצו מדברנים אותנו לצאת ללימודים ולהעשרות ולקורסים בכל בתחומים רלוונטיים – בעיות משמעת, סכסוכים עם הורים ודרכי פיתרון".
– "22 שנה עבדתי עם ילדים בגיל הרך, ולפני שמונה שנים עברתי לעבודה במטבח, היות שאני לקוית שמיעה. אני שמחה על השינוי ונהנית לבשל ל-200 ילדים כל יום".
– "37 שנה אני עובדת בויצו – 10 שנים במעון בדרום, והשאר – כאן, בצפון. כשהתחלתי לעבוד הייתי בת 19, ובעלי אמר לי 'את תעבדי רק היכן שעובדות נשים…' התקבלתי לעבודה כאחראית כיתת תינוקות: המנהלת קיבלה אותי בידיים פתוחות, עטפה אותי וקידמה אותי – החל מסיווג 1 ובהמשך סיווג 2. נכון להיום אני אחראית כיתת גנון וכיף לי. המעון שלנו מאופיין בשלושה דברים מרכזיים: אהבה לילדים, אהבה להורים, הרבה רגש. ברור שיש גם תכנים! וחוצמזה יש לנו מנהלת יוצאת מהכלל, נדירה ומלאת הבנה".
– "אני אמא לשלושה ילדים, עובדת בויצו משנת 1986, ובמעון הנוכחי כבר 17 שנה. נכון להיום אני מובילת כיתת תינוקות ומרוצה מכל דקה. חייבת לשתף שעברתי תקופה לא קלה, כשבתי חלתה בסרטן. באותה תקופה בויצו מאוד תמכו בי. ברוך השם – הילדה מחלימה ובקרוב מתחתנת!"
– "תאמינו או לא, אבל אני עובדת כבר 13 שנה במעון שבו הייתי אני, כילדה. כשהמנהלת ראיינה אותי לעבודה, היא התנתה לי תנאי אחד – שאתקדם בלימודים. ברור שהסכמתי. לא עבר חודש (!) – וכבר היא שלחה אותי לקורס מטפלות.
אני מאוד אוהבת את העבודה שלי ושמחה לקום כל בוקר מחדש ולהגיע למעון".
– "אני בת 28, רווקה, בת העדה הדרוזית, ולמדתי תעשייה וניהול. אני עובדת במעון קטן, לומדת בכרמיאל במכללה הטכנולוגית למטפלות סיווג 1, ואני מקווה להגיע רחוק בתחום הזה".
– "למדתי חינוך ואני עובדת בויצו כבר שמונה שנים. בשנה שעברה קיבלתי הובלת כיתת גנון. בהתחלה היה קשה, היום אני נהנית מכל רגע. לפני כשנתיים המעון שלנו עבר טלטלה רצינית: המנהלת הנהדרת והמקצועית, ששלטה ביד רמה – יצאה לגמלאות; כמוה גם המבשלת, שהייתה כמו אם בית מדהימה; גם חמש עובדות נוספות יצאו לגמלאות, אחרי שעבדות 30 שנה. זה לא היה פשוט והרישום היה דל, צריך היה להתרגל לצורת ניהול חדשה עם כיווני חשיבה שונים, וגם להשקיע בגיוס עובדות, אבל זה השתלם: המעון נראה נהדר, פתחנו שלושה חוגים, יש לנו פייסבוק, ארגנו ערב לאמהות, התפוסה מלאה, וההורים מעריכים את הצוות וטוענים שהמעון הוא כמו בית שני. בקיצור: כיף".
– "הגעתי מלבנון. במקור אני צד"לניקית… הכל היה קשה בהתחלה: אני באה מחברה שמרנית והיה לי קשה להיכנס לחברה הישראלית. התקבלתי לעבודה כמתלמדת. לאט-לאט הדברים הפכו יותר קלים והיום אני מובילת כיתה במעון עם מנהלת מקסימה".
– "כבר יותר מחמש שנים אני עובדת במעון. התחלת בכיתת תינוקות, סיימתי סיווג 1, ואחרי זה גם 2, והתקדמתי לכיתת גנון. אני נהנית מהעבודה ומסופקת, ושואפת להתקדם, כי מבחינתי השמים הם הגבול".
– "אני אמא לשני ילדים וסבתא לשמונה נכדים. 17 שנה אני עובדת בויצו וכשהמפקחת פנתה אליי וביקשה שאכנס לפרויקט 'מסיכון לסיכוי' – אני מודה שחששתי. אבל היום אני מאוד מרוצה, כי זה מצליח: אחרי אבחון של רופא, מתחיל טיפול פרטני עם הילד המאובחן. הודות להשקעה מקצועית שלנו עם הצוות הפרא-רפואי, וגם מסירות, אמפתיה והרבה חום, וכשהמטרה לשלב את הילד בכיתה רגילה מצליחה – מי צריך יותר מזה?".
– "אני נשואה, אמא לשישה ילדים, וכבר 21 שנה בויצו, עכשיו כמובילת כיתת תינוקות עם סיווג 2. העבודה לא פשוטה, גם לנוכח העובדה שאנחנו קולטות בטפטופים תינוקות בגיל 3-4 חודשים, אבל הודות למנהלת (שהייתה פעם מטפלת…), למפקחת ולצוות – הכל יותר פשוט. כל בעיה מקבלת מענה; השתלמויות שאנחנו רוצות – אפשר למצוא במרפ"ד, ואישית, אני מרוצה מהמשכורת… בפורום הזה, חשוב לי לספר: לפני שש שנים פרצה במעון שלנו שריפה, יומיים מאוחר יותר החדר שנשרף היה כמו חדש, מסודר ומתוקתק. זה לא מובן מאליו".
– "לפני 20 שנה עליתי לארץ. עשיתי הסבה מאחות למטפלת. בגלל שלא היה תקן למטפלת, במשך שש שנים עבדתי כמבשלת. אחר כך נכנסתי לכיתה, בהתחלה עם סיווג 1 ואחרי זה 2, ונכון להיום אני סגנית מובילת כיתה. אני אוהבת את העבודה שלי, ובעיקר את החום והאהבה שאני מקבלת מהילדים. אני עוברת הרבה השתלמויות, בין השאר כי המנהלת דוחפת אותנו ללמוד. כל רעיון שעולה נבדק ואם הוא נמצא מתאים – גם יוצא לפועל, אנחנו חבורה של בנות – דרוזיות, ערבייה ויהודיות, ותמיד כולן ביחד ועוזרות אחת לשנייה. וכמובן, המעון שלנו בתפוסה מלאה".
– "נתחיל מזה שני מאוד מתרגשת להיות כאן… בגיל 19 התחלתי לעבוד במעון, כבת שירות לאומי. כשסיימתי, היה לי קשה לעזוב והיום אני בת 24, ועדיין כאן. יש לי סיווג 1, וליווי התפתחותי 1 ו-2. גם אצלנו במעון מדרבנים אותנו ומאפשרים לנו להתקדם. חשוב לי לציין שהאווירה אצלנו נעימה, ואנחנו מרגישות שזה הבית שלנו. אני גם רוצה להודות על 'יום המטפלת' – זה מרגיש שמעריכים אותנו, ולא רק על העבודה הפיזית, אלא גם על העבודה החינוכית".
– "אני בת 32, אמא לשלושה ילדים, לומדת לתואר ראשון בחינוך, עובדת שבע שנים במעון קיבוצי והחל מהשנה מובילה כיתת בוגרים. אני רואה בזה קידום מתפקידי הקודם, כמובילת כיתת תינוקות. המעון הקיבוצי שונה ממעונות בעיר: חוצמזה שאנחנו עובדות כל השנה (יש לנו רק ארבעה ימי חופש בשנה), מדובר במעון שסדר היום בו בנוי על טיולים, טבע וחוויות בשטח. בנוסף, ואחרי שעברתי בתל אביב קורס של מטפלת-מפעילה, אני מפעילה חוג בישול. אני מודה שאני גאה להיות חלק ממשפחת ויצו".
– "לפני 42 שנה הגעתי כנערה לעבוד בויצו. מאז התחתנתי, ילדתי ילדים ואני כבר סבתא לנכדים. כבר כנערה קידמו אותי והוציאו אותי ללימודים, וכן להשתלמות באוניברסיטה, בנושא ספרות ילדים.
17 שנה עבדתי במעון, עד שסגרו אותו ועברתי למעון בחצרות יוסף, עם הרבה משפחות מיוצאי אתיופיה.
כעבור שנתיים סגרו גם אותו, ועברתי למעון אחר, עם אוכלוסיית הורים לא פשוטה, ולכן אנחנו עושות את הדברים עם הרבה הקשבה וסבלנות.
כבר ארבע שנים פועל במעון פרויקט 'לראות את הנולד', ובנוסף למרפאה בעיסוק שמגיעה, אנחנו עוברות הדרכה מקצועית שעוזרת לנו. אישית, אני כמובן מקווה להמשיך ולעבוד עד הפנסיה".
– "אני אמא לתאומים בני שמונה. עד לפני שנתיים ניהלתי מעון בקריות, ואז התחלתי לעבוד במעון של ויצו. המנהלת קיבלה אותי כמו אמא, הסבירה לי איך מתמודדים עם כל מיני קשיים, בין השאר עם הורים שלא תמיד מרוצים. אני מקווה להמשיך ולעבוד, ללמוד ולהתקדם, כי אני שמחה להיות חלק ממשפחת ויצו".
– "הנה הסיפור שלי: אני אמא לארבעה ילדים וסבתא לשמונה נכדים. אני עובדת בויצו משנת 1987. במשך 12 שנה עבדתי בכיתת תינוקות. ואז החלטתי לעזוב. נהניתי, טיילתי, נחתי, ואז המנהלת (שכל השנים עזרה ותמכה בי מאוד) שאלה אם אוכל לחזור, אבל הפעם כמבשלת במטבח. אז חזרתי ומאז אני במטבח היפהפה והמאובזר שלי. השנה אני עוזבת כי אני כבר בת 63. מה שכן, אני רוצה להמליץ ולהציע לכל אחת שעובדת בתחום: לקחת שנת שבתון, כדי שהשחיקה לא תהיה גדולה מדי".
– "כשהמנהלת שלי ביקשה שאהיה מובילת כיתה, מאוד חששתי, בעיקר כי אני חסרת ביטחון. אבל המנהלת התעקשה, ובזכותה, וגם בזכות המפקחת, גיליתי שיש בי עוצמה להוביל ולייצג בכבוד את ויצו. נכון להיום אני משתלמת מאוניברסיטה הפתוחה, אני לוקחת אחריות על מה שקורה בכיתה שאני מובילה ואוהבת את הילדים, כאילו הם שלי".
– "עבדתי בויצו 20 שנה. עזבתי. וחזרתי. אין ספק שהכל השתנה, כולל הילדים של היום (שהם לא הילדים של פעם). מה שלא השתנה זה יכולת הנתינה המאוד גדולה שלי. אבל אנחנו צריכות שיתנו לנו כוחות, כי אנחנו רוצות לעשות ולשנות, על מנת שהילדים יקבלו את מה שמגיע להם".
– "אני אמא לארבעה ילדים ולילד אומנה אחד, ויש לי גם נכדים, וככה אני התקדמתי: התחלתי כמבשלת. הייתי מבשלת לא טובה! ועל אף זאת – לא ויתרו עליי: עברתי להיות אחראית כיתת תינוקות, למדתי, השתלמתי ואחרי ארבע שנים התחלתי לנהל מעון. בויצו פתחו לי דלת ואני מאחלת לכולכן שתתפתחו ותתקדמו. כי בויצו פותחים דלתות".
יש כאן עולם שלם ומגוון של נשים דעתניות, שעברו כברת דרך ארוכה בויצו. הקבוצה הוכיחה שהיא משמעותית, ממש כמו משפחה. אני מקווה שהעוצמה הזו תמשיך ללוות אתכן
דברי סיכום:
דר' נעמי מורנו הייתה הראשונה לסכם: "אני מודה לכן שהגעתן לפה ומעריכה זאת. יש כאן עולם שלם ומגוון של נשים דעתניות, שעברו כברת דרך ארוכה בויצו. הקבוצה הוכיחה שהיא משמעותית, ממש כמו משפחה. אני מקווה שהעוצמה הזו תמשיך ללוות אתכן.
"דיברתן בצורה ישירה, מהלב. עלו דברים לא קלים, שהם חלק מהמציאות, לא רק של ויצו אלא של הענף לגיל הרך כולו במדינת ישראל. התקינה היא נגזרת של מדיניות ממשלתית, ואנחנו מחוברים למציאות הזו. נכון, בויצו יש אפשרויות, בין השאר של קורסים, לימודים והשתלמויות, אך לא תמיד פשוט לממש זאת. מי שרוצה ללמוד – צריכה להיות מוכנה להשקיע יותר שעות, לעתים על חשבון המשפחה. אנחנו מאוד מעודדות ורוצות שהצוות שלנו יהיה בתהליך של למידה בלתי פוסקת – זה טוב ונכון לכן, ברמה האישית; וטוב ונכון לנו, כארגון.
"דיברתן על מטפלות חדשות ומחסור בכוח אדם. זו לא הפתעה, שהעבודה אינה פשוטה: קושי פיזי, התנהלות מול הורים שאינם תמיד קלים, עבודה תובענית שלא כל אחת מסוגלת לה, אבל אתן – כן. על כולנו לזכור שבמקומות עבודה, כמו בחיים, מתרחשים חילופי דורות. כולנו היינו פעם במעמד של עובדת חדשה, בתחילת דרכה, אשר עושה את צעדיה הראשונים בעולם העבודה. חשוב שנזכור כי חלק מהעבודה שלנו הוא גם לחנוך עובדות חדשות ולהעביר את הידע מדור לדור. תפקידנו לסייע לכן כארגון לחנוך את העובדות בצורה מיטבית.
"אני רוצה לאחל לכולנו הצלחה והנאה בעבודה. כולנו מקוות שחוויות היומיום ידגישו את חצי הכוס המלאה, את היכולות ואת הכוחות. עם הקשיים נתמודד אחד לאחד".
תיעוד המפגש: ריקי מרקוס-זכאי
במפגש נטלו חלק:
דר' נעמי מורנו, מנהלת האגף; נירה תמיר, מפקחת המעונות; חווה גילה, הממונה המינהלית; ורדית ליבוביץ, מנהלת המחלקה המינהלית; רחל דולב, מנהלת יחידת תיאום ובקרה במטה האגף; ריקי מרקוס-זכאי, מנהלת מחלקת תוכניות במטה.
במפגש זה כיבדה אותנו בנוכחותה יו"ר האגף לגיל הרך, ויצו העולמית, אביטל בלומנטל.
