מנהלת מספרת

אני רוצה לשתף אתכם בחוויה רגשית מיוחדת שאנחנו חווים במהלך השנתיים האחרונות במעון יריחו בחולון.

את מעיין רשם אביה למעון לפני שנתיים. את אמה לא ראינו בכל תהליך הרישום, וגם לא באסיפת ההורים. בתחילת השנה הגיעה מעיין עם חבלה קטנה בפנים, נהג ההסעות שהביא אותה, לא ידע להסביר ממה. התקשרתי לאם ושאלתי ממה החבלה?

הייתה שתיקה ארוכה מאוד, והאם אמרה "אני עיוורת" פחדתי שלא תקבלו את הילדה לכן לא אמרתי ולא הגעתי למעון.

נשימתי נעתקה!

כבר למחרת קבענו פגישה במעון. הגיעה בחורה יפהפייה סיפרה שהיא עיוורת מלידה, הנשואה לבעל רואה. היא הגיעה עם כלב נחיה. ומכאן התחילה ידידות מופלאה.

הצעתי לאם להגיע למעון שלנו פעם בשבועיים, בכל פעם בשעה שונה, לפרק זמן של חצי שעה בערך, כדי שאחראית הכיתה ואני פשוט נתווך, ונתרגם בקול את המתרחש. בארוחת בוקר סיפרנו מה יש על השולחן, נקרא בשמות הילדים שיושבים. בחצר עשינו סיורים כשאנחנו שלובות זרועות, במטרה לחוש את המרחב, את גובה המתקנים וכו'.

האם שיתפה אותי בתסכול גדול שיש לה כשביתה מבקשת ללכת לגן השעשועים והיא לא יכולה לאפשר לה לשחק ולרוץ כי אין לה יכולת למצוא אותה.

פרסמתי הודעה במעון וחיפשתי סבתא פנויה לפעם או פעמיים בשבוע, להגיע בשעה 16.00 וללכת עם מעיין ואימה לשעה לגן שעשועים. החיבור היה מעולה לשני הצדדים. הסבתא הרגישה חיונית ותורמת ומעיין נהנתה כמו כל חבריה מהחופש והריצה.

באחת השיחות שלנו שיתפתי את האם בקושי אישי שלי ושאני מתביישת בו מעט והוא "פחד מכלבים", ומתוך סקרנות שאלתי 'איך הכלב מנחה אותך לעצור לפני מעבר חצייה? או לחצות כביש כשהאור מתחלף? או להיזהר ממכשולים בדרך?' ואז שמעתי את סיפורה המאלף כיצד היא סופרת צעדים מדויקים, והשיבוש הקטן ביותר של עבודות בכביש מבלבל ברמה שהיא לא יכולה להמשיך בדרכה ללא עזרה. בעודה מספרת עלה במוחי רעיון, לצרפה, יחד עם כלב הנחייה לפעילות בנושא זהירות בדרכים אשר מעבירה אחת מנשות הצוות שלנו במעון, וכך נדגים איך נזהרים מפני מכשולים, נתיידד עם הכלב, ניתן למעיין הזדמנות לספר איך היא עוזרת ומטפלת בכלב.

למרות גילם הצעיר של הילדים הם היו קשובים מאוד, נגשו אחד אחד ללטף, ואחרי התיידדות קצרה "חצינו כביש" עם האם וכלבה הנאמן. ואני זכיתי לבונוס אמיתי נוסף בגילי המופלג, העזתי סוף סוף ללטף כלב.

ההיכרות עם אמא של מעיין, יצרה ידידות מופלאה, מעיין הרגישה חשובה ומלאת בטחון מכל תשומת הלב סביבה. האם זכתה להכיר, להשתתף, לחוש וליהנות משהותה של מעיין בגן, הצוות זכה להכיר אישה אמיצה מיוחדת ובעיקר מתגברת על קשיים ומכשולים מעצם נכותה.

ובעיקר זכינו כולנו לסיפוק אדיר וערך מוסף מהנתינה והקבלה ההדדית.

שרה צל
מעון יריחו חולון