פנתה אלינו אמא צעירה שסבלה מקשיים חברתיים בילדותה. היא סיפרה שהיא חוששת איך בתה תסתדר מבחינה חברתית, האם יאהבו אותה, וגם אם לא – איך היא תתמודד?
טלי פייר משה, יועצת ותיקה ב"קול להורה" השיבה לה:
"כולנו מביאים להורות שלנו את פצעי ילדותינו ולכן אני לא מנסה לומר לך ש"אין מה לדאוג". דאגתך מובנת. עם זאת, אני רוצה להציע לך להתבונן על ילדתך לאור עובדות ולא רק לאור דאגות –
בתך נמצאת מן הסתם כבר מספר שנים במסגרות חברתיות כאלה ואחרות – גני הילדים בהם ביקרה, אולי חוגים בהם השתתפה, שכנים ובני משפחה. מה את יודעת לומר על השתלבותה החברתית עד כה? האם השתלבה במארג החברתי של הגן? האם הוזמנה לחברים הביתה? האם הזמינה חברים אליכן? האם היא מצליחה להשתלב במשחקי הילדים בגינת השעשועים?
יש הורים שרואים הצלחה חברתית רק אם לילד יש המון חברים וזה לא נכון לגבי כל הילדים. יש ילדים שמסתפקים בחבר אחד או שניים וטוב להם. יש להם מיומנויות חברתיות והם לוקחים חלק בפעילות חברתית אך הם אינם זקוקים ליותר מכך. ייתכן שבתך שייכת לקבוצה זו".

כתבה: יועצת "קול להורה" טלי פייר משה, ליווי הורים גרושים ומתגרשים.