קול להורה

שאלה אותנו אמא:
"הייתי שמחה לדעת עד כמה עליי להתעקש על גבולות ולחנך כבר מעכשיו? הילדה שלי עם אופי ג'ינג'י-יכולה להיות סופר נעימה וחייכנית ומהצד השני לבכות מכל דבר הכי קטן(צחצוח שיניים,שטיח המקלחת שלא הונח כמו שצריל או מהמקלחת עצמה,רוצה מילקי אחרי הגן ועוד) בוכה בקול גבוה וחזק עם דמעות והכל-סופר דרמתית. נראית בעיניי מאוד בוגרת לגילה בשל הורבליות שלה ולכן אני תוהה כמה עליי להתעקש על דברים ואיך לבצע זאת? הרבה פעמים היא נוטה למצבי רוח מתןך עייפות וזו פרשנות שלי בלבד."

תשובת היועצת:

בגיל שנתיים ( המכונה גם גיל "המרד הראשון") חלה התפתחות משמעותית ביכולותיהם של פעוטות מבחינה מוטורית (תנועתית), שפתית וקוגניטיבית- שכלית וכעת הם יכולים להביע את רצונותיהם ולעמוד על שלהם. (כפי שניתן לראות בדוגמאות שהבאת: כיצד והאם לצחצח שיניים, כיצד להניח את שטיח האמבטיה , האם ומתי להתרחץ או לאכול מילקי…). כל ילד הוא שונה ועובר את השלב הזה בצורה קצת אחרת, אך ילדים רבים הופכים בגיל זה לדעתניים ואפילו "מרדנים", הם בודקים את הגבולות שהוריהם מציבים להם, ואת תגובות הסובבים אותם להתעקשותם. אני חושבת שיקל עלייך להבין שהתנהגותה של בתך מייצגת התפתחות תקינה וכי תגובותיה הם שלב התפתחותי נורמאלי החיוני ליצירת זהותה העצמאית.

חלק ממשימות השלב הזה הוא האימון בעצמאות, בחירה, אחריות ושליטה ולכן מצד אחד, חשוב לאפשר להם מרחב אימון זה.

במקביל קיים פער בגילאים אלו בין ההתפתחות הקוגניטיבית והמוטורית המואצת לבין ההתפתחות הרגשית והיכולת בנשיאת תסכולים ובויסות רגשי. כך שמצד אחד הם נראים לעצמם וגם לנו מאד בוגרים ומצד שני בשעת "סערה" הם מתקשים להתמודד …וכשבתך מוצפת בתחושות של תסכול וכעס היא בוכה "מכל הלב"…

יש להניח כי תגובתה עוד הופכת לסופר דרמטית בעקבות ההתייחסות שלכם ותשומת הלב שהיא זוכה לה…בעיקר כשכעת יש לה מתחרה נוספת לתשומת ליבכם ( אחותה התינוקת).

לכן הייתי ממליצה על מספר דברים:

1. בחרי את המקומות בהם חשוב לך להציב גבול ברור ואת המקומות בהם תוכלי להיות קשובה לצורך שלה להיות עצמאית, לבחור ולהחליט. כך יהיה לך ברור יותר על מה להתעקש ועל מה לא…
2. אפשרי לה לבחור בכל מיני מצבים במהלך היום, מתוך 2 אפשרויות- את רוצה חביתה או מקושקשת, את החולצה האדומה או הכחולה, קודם להתקלח או קודם לצחצח, רוצה לצחצח שיניים קודם לבד ואח"כ אני אעבור אחרייך…"בחירות אלו יאפשרו לה להשיג יותר שליטה ולשתף אתכם פעולה.
3. שתפי אותה בטיפול באחותה, ובכלל בעשייה בבית ( עריכת שולחן, תליית כביסה, קיפול גרביים…) התייעצי עימה (היית רוצה שנלך ביחד לגינה? את חושבת שאחותך רוצה מוצץ?…)
   כך היא תרגיש שייכת והדימוי העצמי שלה יתחזק.
4. כשאת נדרשת להציב גבול, עשי זאת במילים פשוטות וברורות, אמרי לא רק מה אסור אלא גם מה כן…( במקום- אסור לקפוץ על הספה- מותר לקפוץ רק על השטיח….במקום אסור לרוץ לכביש- מותר לחצות כביש רק כשנותנים לי יד…)
   היי עקבית ונחושה בשמירה על הגבול, ואמפאטית לקושי של בתך כשאת אומרת לה לא!
5. כשבתך מגיבה בבכי- אל תתרגשי…שקפי לה ברוגע את הרגשתה ואת החוויה שהיא חווה- כך היא לאט לאט תלמד לעשות זאת במילים. " אני רואה שאת נורא כועסת" " את מאד רצית לאכול עכשיו מילקי ולכן את מאוכזבת" הרעיון הוא לתרגם למילים את התחושות שלה כך שיהיה לה קל יותר להבין מה קורה לה (התחושות אצל בני שנתיים הרבה פעמים דומות יותר למערבולת רגשית שמאוד מאד מציפה וגם מפחידה בו זמנית).
   אח"כ תוכלי לשאול אותה מה יוכל לעזור לה…חיבוק, נשיקה ועוד.
6. חזקי אותה על התנהגויות חיוביות, על כך שהיא מצליחה להירגע, להתאפק… כשאנו "מאירים" התנהגויות מסוימות- הן גדלות ומתחזקות.

ולסיכום- אל תשכחי גם לחזק את עצמך…לקחת אויר מדי פעם, להיעזר…אלו תקופות שחולפות…

מה דעתך?

את כמובן גם תמיד מוזמנת להתקשר אלינו לקול להורה ולהעמיק בנושא.

בהצלחה,

ליאת קליין –
מתנדבת בקו הייעוץ להורים לילדים בגיל הרך – קול להורה 6968*