קול להורה

הורים רבים מספרים שהיציאה מהשגרה מזמנת לא רק חוויות חיוביות של "יחד", אלא גם עלייה בכמות הקונפליקטים עם הילדים. הם מתארים סיטואציות בהם הילדים בוחנים את הגבולות ומנסים להפר את הכללים ולא פעם זה קורה בזמן מפגש חברתי או משפחתי  – כולם מסתכלים עלינו ולא תמיד נעים לנו להתעמת עם הילדים ולהעמיד את הגבול במקומו.

יציאה מהשגרה היא דבר חיובי, ועל חלק מהכללים בהחלט אפשר להתגמש, אך כללים מסוימים, וההורים הם שמחליטים מה הם כללים אלה, חשוב שיישמרו גם בעת היציאה מהשגרה.

לפעמים, כאשר הורה מרגיש בלחץ כי מסתכלים עליו בעת ה"עימות" עם הילד, הוא נוטה להשתמש באיומי סרק כמו: "אם לא תפסיק אנחנו נלך הביתה" או "אם לא תתנהג יפה, אני לא אקח אותך יותר לגינה…" וכד'. אם ההורה לא באמת מממש את האמירה הרי שמדובר באיום סרק והילד מהר מאוד לומד לא לקחת אותו ברצינות. חשוב גם להבין שכאשר ההורה אומר "תתנהג יפה" עבור הילד הצעיר זה לא לגמרי ברור – הוא צריך הנחיה יותר ברורה למה מצופה ממנו למשל "תעמוד מאחורי הילד הזה ותמתין עד שהתור שלך לטפס למגלשה יגיע ואל תדחוף ילד אחר שנמצא בתור".

אם אנחנו מרגישים בטוחים בדרך שבה בחרנו לנהוג, ייקל עלינו לאכוף את הכללים גם במצבים בהם אנחנו נתונים לביקורת ולשיפוט מצד אנשים אחרים. בקו הייעוץ אנחנו נוהגים לערוך שיחת המשך כעבור שבועיים שלושה וזכורה לי שיחה בעניין זה עם אמא לילדה בת 4 שביקשה עוד שוקולד והאם החליטה שמספיק – סיפרה לי האם: "בגלל שהרגשתי בטוחה בהחלטה שלי, הצלחתי להיות רגועה ושקולה גם כשהיא מאוד בכתה. ולבסוף היא נרגעה למרות שלא קיבלה את מה שרצתה".

עניין השוקולד מזכיר לי את המושג "אחרון ודי" שגם הוא מושג שהרבה ילדים משתמשים בו. ילדים צעירים אינם מבינים מה זה אחרון אלא אם ממחישים להם שאחרון זה שאין אחריו דבר. אם אנחנו ממשיכים לתת אחרי האחרון עוד אחרון אחד ודי…הם תמיד ימשיכו לבקש עוד. "עוד אחרון ודי".

טלי פייר משה – מתנדבת בקו הייעוץ להורים לילדים בגיל הרך – קול להורה 6968*