קול להורה

כשמישהו קרוב נפטר, אנחנו חווים קושי רב – עצם האובדן מלווה בכאב ועצב רב ואפילו פחד מהעתיד לבוא בהמשך. כהורים, נוסף רובד הקשור בצער של הילדים. הורים תמיד רוצים להגן על הילדים שלהם, לפחות במידה, והמפגש עם המוות באופן כללי ובפרט של הילדים, על אף היותו טבעי בדרך כלל מקשה עלינו מאוד.

• לילדים צעירים קשה להבין את מושג המוות ואת היותו סופי ובלתי הפיך. ולכן חשוב לספר במילים פשוטות ומוחלטות "סבא נפטר, הוא מת, ולא יחזור".
• לא להסתיר מהילדים – ככל שלא נספר, הילד יבחין במצב ויפתח חשדנות ולחץ במקום תחושה של וודאות. יכול לספק לעצמו הסברים דמיוניים מעולמו.
• רצוי לשתף את הילדים ברגשות בעצב של המבוגרים.
• יש לקבל כל רגש ותגובה של הילד – גם צחוק וגם בכי יכולות להיות תגובות אפשריות במצב כזה, הרי כולנו מתמודדים אחרת.
• חשוב לענות לשאלות של הילדים כגון: "אבא, האם גם אתה תמות?" כאן נשדר מסר של ביטחון "אני בריא וכאן איתך ודבר רע לא יקרה". "מה זה אומר למות?" "סבתא הייתה מאוד חולה והגוף שלה הפסיק לעבוד, מי שמת הוא לא חי ולכן לא רואה, לא שומע, לא חושב הוא לא מרגיש, לא קר לו או חם ועוד.

ההודעה היא רק רגע אחד, השכול הוא מתמשך והחוסר באדם הקרוב מלווה ולפעמים אפילו מתווה דרך דווקא לאחר מותו ולכן – לצד הסוף נוכל תמיד להיזכר באדם שנפטר יחד – נספר לילד אודותיו, נקרא בספר שסבתא קנתה, נסתכל על תמונות משותפות.