צוותי המעונות משתפים מהחוויות בימי הקורונה
נעים להכיר
פגשנו, וירטואלית כמובן, 4 נשים עוצמתיות העובדות במעונות ויצו, ששיתפו אותנו בחוויות האישיות שלהן בימי הקורונה.
מה הן חושבות על המצב ועל מה שעתיד להיות, את מי הן רוצות לפגוש לקפה ואיך הן חגגו את ליל הסדר, ולסיום אף שלחו מסר לאומה.
בואו להכיר מי הולכת 7 ק"מ פעמיים ביום, למי אין טלוויזיה ומעדיפה לקרוא ספרים, מי נהנת לשיר ולרקוד ומי מתגעגעת "לקווצץ" את הילדים??
זיות שאול, בת 45 ,
מבשלת במעון ויצו יד ושם, באר שבע
וותק בויצו – שנה וחמישה חודשים
נשואה + 2 ילדים נהוראי חייל בן 19 וינון בן 13
גרה בבאר שבע, יש חצר
מד קורונה, מצב הרוח שלך בימים אלה– בסדר גמור. החלטתי שלמרות המצב אני לא משנה את אורח החיים שלי. עשיתי שינוי כשהתחלתי לעבוד בויצו, אחרי שנים שניהלתי עסק עצמאי פתאום יש לי חברות. נפתח לפני עולם חדש. אני בת למשפחה גדולה עם המון אחים ואחיות ועכשיו יש לי הרבה חברות במעון. היתי בקורס העצמה אישית של ויצו וזה פתח לי עולמות חדשים.
שגרת הקורונה – השארתי את השעון המעורר שלי לשעה 6 בבוקר. אני יוצאת לאימון בשעה 7 בבוקר, בכל בוקר. אני לא מוותרת על הנראות- אני מתאפרת, מתארגנת, מתלבשת. בערב אני עושה עוד אימון.
עושה לי טוב– ספורט, בעיקר הליכות. אני הולכת פעמיים ביום, 7 ק"מ בבוקר ו 7 ק"מ בערב. אני גם קוראת הרבה.
הכי מתגעגעת– אני אשמח לחזור לעבודה. הילדים כבר מכירים אותי. אני נכנסת בכל יום לכל הכיתות, אני מכירה את הילדים והם מכירים אותי, אני מתגעגעת אליהם. אני בקשר עם חלק מההורים. יש לי שותפתה מעולה במטבח – מרים, מנהלת המעון מקסימה ויש לנו צוות מעון מגובש וכיפי.
חוגגים ליל סדר – הייתי עם המשפחה הקרובה, בלי זום.
פגישה לכוס קפה– בשמחה הייתי נפגשת עם בנימין נתניהו ראש הממשלה.
הייתי מחזקת את ידיו. לדעתי הוא משתדל להעביר אותנו את המצב הכי טוב שאפשר!
אז מה יהיה– יהיה טוב . עכשיו לא קל לאף אחד מהחברים ומהמשפחה, אבל אני יודעת מניסיון החיים שלי שצריך להכניס דברים לפרופורציות – אנחנו בסדר ונהיה בסדר. הכי נורא בתקופה הזו זה להיות לבד, אנחנו עם שאוהב להיות מחובק וביחד וזה חסר לכולם.
ולתפארת מדינת ישראל.." מסר לאומה– אנחנו עם חזק ואנחנו נעבור גם את זה !
מיכאלה דנה אהרון,
מנהלת מעון ויצו הלוטוס בכרמיאל
וותק בויצו- 14 שנה.
נולדתי ברומניה ועליתי לארץ בגיל 8, מאז גדלתי וגרתי בכרמיאל.אין לי מרפסת, כשצריך להתאוורר יוצאת בטווח המותר.
מד קורונה, מצב הרוח שלך בימים אלה– סביר. לא מעולה. אני מאוד מתגעגעת לנכדים ולבת שלי. החתן שלי מגיע לבקר אותי ואת אימי.
שגרת הקורונה -בוקר חופשי, יקיצה טבעית ללא שעון מעורר. לא נשארת בפיג'מה. מקשיבה לחדשות ברדיו, אין לי טלוויזיה. אני עושה שליחויות לאמא שלי שעברה את גיל ה 80 וגרה בסמיכות אלי. קופצת כל כמה ימים למעון לבדוק שהכל בסדר.
עושה לי טוב– אני אוהבת לקרוא ובתקופה הזו אני קוראת הרבה. אני מדברת עם הנכדים. עושה לי טוב עכשיו שאין מרוץ, שאין לחץ ממטלות יומיומיות. בהתחלה, היה יותר עמוס, היה צורך לסייע לעובדות במיצוי הזכויות מול לשכת התעסוקה וביטוח לאומי.
הכי מתגעגעת– לבת ולנכדים שלי, אני מדברת איתם כל יום אבל עדיין מתגעגעת מאוד. לצוות ולילדים במעון. הצוות אצלנו במעון הוא אריג אנושי, חברתי ודתי ויש בו יהודיות, נוצריות, מוסלמיות ודרוזיות. במעון שלנו יש משפחות יהודיות ומשפחות מוסלמיות. מטפלות המעון מכינות סרטונים לילדים שנשארים בבית ואנחנו שומרים איתם על קשר, ההורים שולחים מסרונים מחממי לב, סרטונים ותמונות של הילדים ושיחות וידאו עם הצוות.
חוגגים ליל סדר –עם אמא שלי וב ZOOM עם המשפחה המורחבת, הבת שלי והנכדים, המשפחה של החתן שלי.
פגישה לכוס קפה– עם הבת שלי, היא מגדלת 3 ילדים לתפארת ואני מאוד גאה לה.
אז מה יהיה– אני מאמינה שבאמצע מאי נחזור לעבודה. ביום שאחרי, הערכות צריכה להיות שונה, צריך להישמר אבל לדעתי ההיסטריה מסביב מוגזמת.
ולתפארת מדינת ישראל.." מסר לאומה -שנחייה מתוך כבוד והערכה ונצליח להידבר ולהגיע למצב של שלום. שהילדים שלנו יגדלו באושר ובשמחה ושתהיה להם נתינה לחברה שבה הם חיים. מאחלת לנו הרבה אהבת חינם, שהרתימה וההתנדבות שמתעוררת היום ובשעות משבר שתישאר גם ביום שאחרי.
משהו נוסף לפני סיום- התברכנו לחג הפסח, הפסחה ומברכת בחג שמח את החוגגות בקרוב את החג הדרוזי הנביא שועייב והחג המוסלמי הרמדאן. חגים שמחים נושאי תפילה לימים מבורכים בכל טוב.
סילבי בן שושן,
יו"ר ועד סקטור המטפלות הארצית בויצו
אחראית כיתת תינוקות במעון עכו מזרח.
וותק בויצו- 23 שנה.
נשואה + 2 ילדים, בן שגר בארה"ב ובת שגרה ברגבה. סבתא ל 6 נכדים.
גרה בעכו, אין מרפסת בבית כשצריך להתאוורר יוצאת להליכה בטיילת בעכו.
מד קורונה, מצב הרוח שלך בימים אלה אני מנסה לשמור על שפיות. אני אשת עבודה ואני מאוד פעילה, ואוהבת לעזור. התקופה הזו קשה לי. אני בקשר עם המטפלות ונותנת להן בימים האלה עצה ומענה בשאלות שלהן בעקבות המצב, אבל חסר לי המגע, המבט בעיניים, החיכוך עם האנשים. קשה לי שאני רק עם המשפחה הגרעינית שלי ואני לא פוגשת את הבת שלי והנכדים שנמצאים במרחק קצר ממני.
שגרת הקורונה– קמה מאוד מוקדם, כי אני לא ישנה טוב. מנסה למצוא עיסוקים בבית, בהתחלה תפרתי הרבה כולל מסכות יפות. אני קצת אופה וקצת מבשלת אבל לא הרבה כי הבעל שלי אוהב להיות במטבח. את הזמן אנחנו מעבירים בטיולים, משחקים, מדברים הרבה בטלפון. אני נמנעת כמה שיותר מלצפות בטלוויזיה.
עושה לי טוב– המחשבה על היום שיהיה אחרי. המחשבה על העתיד שבו אני אוכל לסייע לאחרים. כרגע אין הרבה מוטיבציה
הכי מתגעגעת– "לקווצץ" את כל הילדים הקטנטנים
חוגגים ליל סדר –ישבנו סביב השולחן אני ובעלי, ובזום הצטרפה המשפחה המורחבת, הבת ואחייניות שלי. גם הבן שלי שעדיין לא ישבו לסדר בגלל הפרש השעות עם ארה"ב , הצטרף אלינו. כולם השתתפו הקטנים והגדולים. זה היה ערב חג מאוד מרגש, למרות שלא ישבנו יחד סביב אותו שולחן זה היה מאוד עוצמתי ורוחני. זה אפילו ארך יותר מהרגיל, שרנו, דפקנו על השולחנות ופרקנו את כל המתח של התקופה.
פגישה לכוס קפה– עם רחל מירון יו"ר ארגון העובדים. אנחנו מכירות מעל 15 שנה ואין דבר כזה להתרגל אליה, בכל פעם אני מתרגשת מחדש לפגוש אותה, רחל מירון היא אישה רגישה, אנושית, נבונה ועם המון נתינה ותמיד זמינה למען העובדים. רחל היא אישה שמובילה ושומרת על העובדים בצורה מופתית.
אז מה יהיה– אני מאוד אופטימית. אני חושבת שפה יצמח רק טוב.
התקופה הזו אפשרה לאנשים לעשות סוויץ, זה נתן לאנשים הזדמנות לחשוב על מה באמת חשוב להם. אחרי התקופה הזו, אנשים יצאו הרבה יותר רוחניים, סבלניים ואכפתיים האחד לשני.
ולתפארת מדינת ישראל.." מסר לאומה -למרות הדעות השונות עלינו לאחד את העם, לכבד ולהקשיב אחד לשני בסובלנות.
נטי (נינט) פרץ, בת 50,
מטפלת מובילת כיתת בוגרים בויצו בית שאן.
וותק בויצו- 28 שנה.
נשואה + 4 ילדים תמיר 24 , איתמר 22 שהשתחרר לפני חצי שנה, אורטל 16, אבישג 12. סבתא לנכד.
אני מאוד גאה בילדים שלי, שני הילדים הגדולים לומדים בישיבה גבוהה.
גרה במושב אומן (ליד עפולה) ונוסעת כל יום 50 דקות למעון.
כשהשתחררתי מהצבא בהמלצת אחותי שהיתה גננת למדתי קורס מטפלות סוג 1, כאשר אחותי ילדה שלישייה ואני טיפלתי לה בילדים. תוך כדי הטיפול באחיינים שלי התאהבתי בתחום ולמדתי גם קורס מטפלות סוג 2 , לאורך השנים המשכתי ללמוד ליווי התפתחותי ותנועה בווינגייט.
מד קורונה, מצב הרוח שלך בימים אלה– לעשות מהלימון לימונדה. בהתחלה לא היה לי פשוט עם כל המצב, ועכשיו הרבה יותר טוב. מצפה לחזרה לעבודה. כדי לעשות מצב רוח טוב לילדים ולהורים אני שולחת להם הודעות בוואטסאפ, מתקשרת לילדים ושולחת להם סרטונים.
שגרת הקורונה– אני מאוד חרוצה ולא יכולה לשבת בבית סתם.
קמה בבוקר רגיל, מכינה לשתות, מתפללת. מכינה ארוחת בוקר, יוצאת להליכה בשכונה, עושה התעלמות עם מוסיקה בבית והילדות שלי מצטרפות. אני שמה מוסיקה וכל המשפחה משתגעת ורוקדת בבית.
עושה לי טוב– לשיר ולרקוד, אני מפעילה חוג תנועה לילדים במעון.
בתמונה אפשר לראות אותי בפסטיבל "בוא שיר עברי" בו הופעתי לפני חודש וחצי. לתת ולעשות דברים טובים למען אחרים בעיקר בפעילויות חברתיות וקהילתיות. כדי לעודד את השכנים שלי במושב, במימונה הכנתי מופלטות וספינג'ים, רתמנו עגלה לרכב ועברנו בין הבתים וחילקנו לשכנים. גם לעצמאות אנחנו נערכים לפעילות קהילתית במושב.
הכי מתגעגעת– לילדים שבגן. לנכד שלי, אני רואה אותו בשיחות וידאו אבל אני מאוד מתגעגעת אליו.
חוגגים ליל סדר – עם המשפחה הגרעינית. השנה לא הצטרפו אלינו אמא שלי והמשפחה המורחבת שבכל שנה אני מארחת אותם אצלי.
פגישה לכוס קפה– ד"ר נעמי מורנו מנהלת האגף ולספר לה על החלום שלי להיות מנהלת מעון בויצו.
אז מה יהיה– קשה לדעת מה יהיה. המצב לא פשוט, נראה לי שלא נצליח לחזור למתכונת שאנחנו מכירים בשנה הקרובה.
ולתפארת מדינת ישראל.." מסר לאומה -לכל החיילים שיחזרו הביתה בשלום והחלמה מהירה לכל החולים, שתגמר הקורונה וכולם יהיו בריאים.
