משולחנה של מפקחת

לפני 18 שנים בגיל 23 וכאישה נשואה טרייה בתחילת לימודי התואר השני, התקבלתי לנהל את המעון הרב תכליתי בבת ים. עמדו לזכותי הידע האקדמי שלי בחינוך, הניסיון התעסוקתי שלי כמלצרית במסעדה ובעיקר ההתלהבות והרצון העז שבער בי ללמוד את התפקיד.

כמו כן, עמדו לצידי שתי המפקחות שלי, שלימדו אותי את כל מה שאני יודעת על הגיל הרך וניהול איכותי של מסגרת כזו. אבל יותר מכל למדתי מהמטפלות מחנכות שלי שעבדו במעון. הייתי מתייעצת עמן, שואלת אותן ולומדת מהן. המעון היה עבורי כמעבדה והן היו הלבורנטיות. היינו מנסות יחד דרכי האכלה שונות, פעילויות כאלה ואחרות ומגשימות את כל מה שחשבתי וידעתי שהילדים במעון צריכים לקבל.

עם השנים, כשהפכתי בעצמי למפקחת, שמתי לעצמי מטרה לטפח את האנשים מהשטח ולסייע להם להתקדם בשרשרת הניהולית. קרי לקדם מטפלות לתפקיד ניהולי ומנהלות לתפקיד פיקוחי.

כששואלים אותי איך אני עושה את זה?
אני חושבת שניתן לסכם זאת במשפט: "היה השינוי שברצונך לראות בעולמך"  (מהאטמה גאנדי),
כלומר אם אני מאמינה שכדי שעובדת תתקדם בארגון היא צריכה להיות בעלת ארגז כלים, שיכלול פתרונות ומענים רחבים ומותאמים לשלל בעיות מגוונות, הרי שכמפקחת שלה אנו נדון בכל שאלה מזוויות שונות ונכלול בדיון בעלי עניין רבים ונתייחס לאספקטים כלכליים, משפטיים ולא רק פדגוגיים.

ואם כמפקחת אני מאמינה שברגע שעובדת מתקדמת בשרשרת הניהולית, היא צריכה להיות אחראית ואכפתית גם כלפי כיתות אחרות או מעונות אחרים, ולא רק כלפי חלקת האלוהים הקטנה שלה, הרי שבתהליך החניכה שלי את העובדת אחשוף ואשתף אותה בדילמות נוספות באזור ואשלב אותה בהדרכות במקומות נוספים.

ולבסוף, לא אוותר לה במקומות בהם היא מתקשה, בדיוק כפי שאינני מוותרת לעצמי. בכל פעם אבחר משימה קטנה בתחום זה, ויחד נתמודד נתפתח ונתקדם.

יותר מחצי המנהלות באזור הפיקוח שלי הן מנהלות שהיו בעבר מטפלות ושתי מנהלות שלי הפכו להיות מפקחות.
השמחה הגדולה שלי היא לראות נשים חזקות, מצליחות, מאמינות בעצמן ועפות על עצמן.

שלכן,
שרון