מנהלות מעון
אילנה פראש, סרנגה, רחובות

לחיפוש במעונות:
מי אני: מנהלת מעון ויצו סרנגה, (רב תכליתי), הממוקם בשכונת קריית משה ברחובות
מצב משפחתי: נשואה לשמואל שעובד כראש צוות בתנובה, אם לשלושה בנים: קובי, בן 33, דוד בן 23, ועמית בן 18.
אני עובדת בויצו: משנת 2005. עוד טרם התחלתי את עבודתי כמטפלת במעון, עבדתי כחונכת לילדים עם קושי התפתחותי במעון סרנגה, משנת 2002. בשנת 2005 הצטרפתי לוויצו כמטפלת מן המניין. במשך שנות עבודתי במעון עבדתי בכל הכתות ואף עשיתי הדרכות לצוות המטפלות והדרכות הורים. יצאתי לקורסים והכשרות שונות, סיווג א', ליווי התפתחותי, מוסיקה ותנועה, קורס לפיתוח מיומנויות חברתיות ועוד. הייתי צמאה לידע וכלים שיעשירו אותי בעבודתי מול הילדים בכדי להעניק להם את המקסימום האפשרי שיש ביכולתי לתת. בגלל אופי המעון מצאתי את עצמי לא פעם מייעצת ותורמת להורים מניסיוני האישי, דבר אשר ממלא אותי סיפוק רב. אני רואה בעבודתי עם הילדים מעין שליחות, בפרט במעון כמו שלנו. ברבות הימים החלטתי לצאת ללימודי תואר ראשון אשר הוצעו לי מוויצו. לפני כשנתיים המנהלת אשר ניהלה את המעון הייתה אמורה לצאת לחופשת לידה, המפקחת ומנהלת המעון עשו חשיבה משותפת בכדי להחליט מה הדבר הנכון למעון ומי תנהל אותו? הן החליטו שאני אמלא את מקומה בזמן חופשת הלידה. הן האמינו בי וביכולותיי והציעו לי את ההזדמנות והאפשרות להתקדם. המנהלת הקודמת החליטה לא לחזור לעבודתה, המפקחת החליטה שאמשיך לנהל את המעון.
מה הדבר שהכי מזוהה איתי: מסירות, אחריות, נתינה ואהבה עצומה לעבודה במעון הספציפי הזה. ילדים צוות והורים כאחד.
הדבר הראשון שאני עושה בבוקר כשאני מגיעה למעון: נושמת את המעון. פשוטו כמשמעו. המעון הוא בית להורים, ילדים וצוות כאחד. אני נכנסת לכיתות ולמטבח לברך את העובדות ולדרוש בשלומן, כמו כן לברך ילדים והורים.
במסגרת תפקידי כמנהלת מעון אני אוהבת במיוחד: את הדרכת ההורים. לראות את השינוי והצמיחה של כל אחד ואחת במעון, הורים, ילדים וצוות. אני אוהבת במיוחד לראות כיצד המעון משמש כבית חם. אני מאמינה שזו תוצאה של העבודה על הקשר הורה וילד, ושל הסבלנות וההבנה של צוות המטפלות בקשר מול ההורים והילדים.
אני תמיד שמחה לשמוע: הורה, שאומר לי כי הוא מרוצה מצוות המטפלות או מטפלת מסוימת. הורה שאומר שילדו מחכה בבוקר בפתח הדלת בבית, מפני שהוא אוהב להגיע למעון. הורה שמספר על התפתחות והתקדמות ילדו.
הטיפ הכי טוב שאני יכולה לחלוק מניסיוני: לאפשר חוויית עבודה משותפת, שיתוף פעולה בין אנשי הצוות, הענקת תכניות מגוונות לילדים וההורים. אמונה במה שאנו עושים, לא להרים ידיים. והכי חשוב קבלת פנים חמה (חיוך, לדרוש בשלומם…) למי שנכנס לפתחו של המעון. (מטפלת, הורה, ילד ומבקרים שונים).
מהו הדבר הכי חשוב שלמדתי במהלך העבודה שלי: שסבלנות, מסירות והתמדה מאוד תורמים.
מה אני מאחלת לעצמי: שאצליח להעניק לילדים, לצוות ולהורים שלווה, רוגע וביטחון. שאצליח לקדם ולהעשיר את הצוות הילדים והמעון כאחד, כל אחד בתחום הרלוונטי שלו.
עוד דבר: אני מאוד אוהבת את העבודה, הצוות, הילדים וההורים. למרות אופי המעון והאתגרים, זה המקום שאני רואה בו את השליחות והנתינה. מקום לצמוח ולהצמיח צוות, הורים וילדים. כל שינוי קטן שחל, כל התקדמות, מרוממים את רוחי וגורמים לנחת ולסיפוק. כיום אנו רואות דור שני של אימהות, אימהות שהיו בעצמן ילדות במעון וכיום הן מגדלות את הילדים שלהן במעון.
דבר המפקחת
אילנה אישה משכמה ומעלה. עוד כשהיתה מטפלת במעון זוהתה כמנהיגה וכדמות מובילה.
תמיד ביטאה את דעותיה בנחת, בנועם ובאופן שקול.
זה היה מתבקש מבחינתי ואף טבעי להציע לה את ניהול המעון.
אילנה חיה את המעון, הצוות, הילדים וההורים. אילנה מכירה את השכונה וגורמי הקהילה הפעילים בה.
לעיתים בימי עבודה משותפים במעון, יוצא לי לראות נערים, חיילים שבאים לבקר את הצוות.
המעון הוא מחוז חפצם ובית ראשון עבור ילדים רבים בשכונה.