חוויותיה של מטפלת

שמי הדר כהן, אני בת 27, רווקה, בוגרת תואר ראשון במדעי ההתנהגות ומשאבי אנוש.
הגעתי לויצו בספטמבר 2017 במסגרת מבצע "חברה מביאה חברה".
אני אוהבת להתעסק במוזיקה וביצירה, ונהנית ללמוד ולהעשיר את עצמי עם ילדים.

בדיוק כשהחלטתי לשנות כיוון מקצועי, מתחום משאבי האנוש לעבודה עם ילדים, קיבלתי המלצה מחברה קרובה של המשפחה לעבוד במעונות של ויצו. שום דבר משבע שנותי בעבודה בתחום שירות הלקוחות והמכירות, לא הכין אותי לחום ולאהבה שהוענקו לי מהרגע שכף רגלי דרכה במעון.
ההחלטה לשנות כיוון הייתה מלווה בהמון חששות וציפייה, משום שהיה לי חשוב להיכנס למקום טוב, שאוכל להעניק מעצמי, לבטא את מי שאני, להוסיף ולהתפתח. כשהתקבלתי אל מעון סיים במכון וייצמן, לא הייתה מאושרת ממני, להיות חלק מצוות איכותי, נעים וחם. הליווי שקיבלתי, ואני עדיין מקבלת, מהמנהלת ומהצוות נתנו לי מיד את התחושה שאני במקום הנכון בשבילי.
בכל יום שהגעתי, למדתי משהו חדש בתחום המקצועי ועל הילדים. למדתי על המשמעות של השפה בה אני מדברת עם הילדים, למדתי על חשיבותו של שיתוף הפעולה עם הצוות איתו אני עובדת, את גודל האחריות שיש לי כמטפלת, המחנכת, ודואגת לילדים, שהם למעשה דור העתיד שלנו.
המעברים בין כיתה לכיתה, כחלק מתפקידי כמטפלת מחליפה, חשפו אותי לעבודה של צוותים שונים. כבר במעברים הבחנתי עד כמה הכול הדדי – כולן משקיעות, נותנות ותורמות זו לזו. בין אם זה באוכל שהטבחית משקיעה בו עבור הילדים, או בחשיבה משותפת ליצירת פעילויות חינוכיות. יש גם גיבוי הדדי כשאנו משגיחות על הילדים ומלמדות אותם מהי התנהגות מכבדת זה לזה.
אבל הכי הרשים אותי בעבודה, לראות עד כמה הילדים מקבלים וסופגים מכל מה שאנו מעבירות להם. עד כמה אנחנו משפיעות על אוצר המילים שלהם, איך לחינוך שאנו נותנות יש השפעה על הדרך שבה הם מתנהגים כבר מגיל צעיר כל כך. המשמעות והסיפוק הרב שאני מקבלת מהעבודה עם הילדים נובעים מכך שאני רואה את התהליך. לראות את הצעדים הראשונים של הילדים, לשמוע את המילים הראשונות היוצאות מפיהם ולהנחות אותם עם הוריהם אל מקום רגוע וטוב, כל אלה נותנים לי את היכולת להבין, שעבודה עם ילדים היא כל כך חשובה ומשמעותית. אני מורידה את הכובע בפני כל מי שעובדת במעונות ויצו ואין מאושרת ממני להיות חלק מהדבר הגדול הזה.