שמי רונית אברהמי, ואני מטפלת במעון האורגים בבת ים. לאחרונה נאלצתי לעבוד במעונות אחרים, בהם היה חוסר בכוח אדם.
בתחילה קיבלתי את זה קשה – להגיע למקום חדש, מבלי להכיר את הצוות, את הילדים, לעבוד עם גילאים שונים מאלו בהם טיפלתי עד כה, ובכלל, לצאת מהרוטינה היומיומית המוכרת לי ומאזור הנוחות.

אולם, לאחר מספר ימים, החלה ההרגשה הקשה להתחלף בתחושות של הצלחה ושל יכולת התמודדות עם אתגרים חדשים.
למדתי ונחשפתי לשיטות עבודה נוספות, הכרתי מעון שהנראות שלו שונה ממה שהייתי רגילה, דבר שמלמד על יצירתיות במעונות והכי חשוב, הבנתי שניתן להשיג את אותה מטרה של חינוך והעשרת ילדים בדרכים שונות ומגוונות.
ראיתי כיצד חשוב לחברותי החדשות לעבודה לשלוח את הילדים הביתה בסוף היום כשהם מאושרים ושמחים, וזה חימם את ליבי.
המסקנה שלי מכל מה שראיתי בסבב הזה, שאליו להזכירכם, לא יצאתי בהתלהבות, היא שאני וחברותיי לעבודה לא רק מטפלות, אלא מחנכות-מטפלות של דור המחר.

שלכם רונית