המטה מדבר

איך מסכמים 38 שנות עשייה ועבודה בחינוך?
המפקחת הארצית, לאורה לידזברסקי, שמסיימת בימים אלו שנים פוריות באגף לגיל הרך, פותחת בסיפור מרגש משנות הקריירה שלה:
"לפני שנים כששימשתי מנהלת מעון, הגיעה בוקר אחד למעון אם ובנה, ופתאום החלה לבכות. כשניגשתי אליה היא סיפרה שהם עולים חדשים והיא ובעלה מאוד מודאגים כי בנה לא מוציא מילה בבית. ההורים, שחששו שמדובר בעיכוב התפתחותי, דאגו מאוד ואף החליטו שלא להביא עוד ילדים לעולם. האם, שעוסקת בחינוך ועבדה עם ילדים עם צרכים מיוחדים, הופתעה והתרגשה כל כך כשנכנסה לגן וראתה את בנה פעיל, חיוני, שמח, חייכן ונראה כבני גילו. למחרת הביאה גם את בעלה לצפות בנס.
אז כמנהלת, הבנתי לראשונה את חשיבות המפגש של הורה עם מנהלת וצוות המעון, ואת חשיבות ההשתלבות שלהם בפעילויות המעון, וכך נולדה התכנית – בוקר עם ילדך.

סיפור אחר שהביא עמו לתוכנית נוספת, הוא התרחש גם הוא לפני שנים רבות. הורים סיפרו שהילדים לא רוצים לאכול בבית, ואילו במעון צוות המעון דיווח כי הילדים אוכלים בתאבון רב. הפתרון – סדנאות בישול להורים. מאוחר יותר, הסדנאות הללו הורחבו גם לסדנאות משותפות הורים וילדים, כדי לאפשר חוויה, זמן איכות משותף ואפילו עבודה על הקשר ביניהם.

רעיון אחר נולד בעקבות חוסר במשחקים ובצעצועים בבתים של הילדים. קיבלנו תרומה של בובה, והחלטנו לאפשר לילדים להשאיל את הבובה בתורנות לסוף שבוע. אט אט ראינו שהבובה מסייעת להורים בכל מיני ערוצים: מסייעת לתהליכים רגשיים, כמו קושי לקבל הולדת אח צעיר או חיזוק קשר בין אחים במשפחה.
התחלנו לראות את הבובה בימי ראשון לבושה בבגדים חדשים, תסרוקות, אביזרים שונים ואף נוספה אליה מחברת סיפורים, שבה תיעדו המשפחות את חוויותיה של הבובה מסוף השבוע. הילדים קראו לה בשם, הבובה חוה, ומאז יש תוכנית במעונות שלנו בשם הבובה חוה.